להנביט את עצמי מחדש

על צמיחה שקטה, סבלנות פנימית ואמונה בתהליך

יש עונות שבהן הכול פורח – ואנחנו לא.
העולם מתמלא צבע, הריח באוויר משתנה, השמש מזמינה לצאת החוצה… ואצלנו בפנים? לפעמים זה עדיין חורף.

וזה בסדר.

כי כמו בטבע, גם בתוכנו – הצמיחה לא תמיד נראית לעין.
לפעמים, בדיוק כשנדמה ששום דבר לא קורה – משהו עמוק ויקר מוכן לפרוץ החוצה. בדיוק כמו זרע, שמתחת לאדמה עובר תהליך של התעוררות, התרככות, בקיעה… לפני שהוא מבצבץ.

תהליך ההנבטה הפנימי

יש תהליכים שלא אפשר לדחוף.
אי אפשר להאיץ פרח. אי אפשר להגיד לו: “תיפתח כבר!”
אפשר רק להשקות, לאוורר את האדמה, לשמור על חום עדין – ולחכות.

אותו דבר קורה איתנו:
לפעמים נדמה לנו שאנחנו “לא זזים”, “לא מתקדמים”, אבל בפנים – משהו מתבשל, מתארגן, נבנה. רעיון חדש, רצון, אומץ, ריפוי – תנועה שקטה שמתרחשת בתוך הלב, עד שיום אחד היא פורצת החוצה, כמו ניצן.

האביב לא בא עם שעון – הוא בא כשמוכנים

אנחנו חיים בעולם שמעריץ קצב, תוצאה, תנועה ברורה לעין.
אבל הצמיחה האמיתית מגיעה דווקא כשאנחנו מוכנים לא לדעת בדיוק מתי ואיך.
כמו אדמה שמוכנה להכיל, גם אנחנו יכולים לבחור פשוט להיות בתנאים שמאפשרים חיים לצמוח:

• ליצור לעצמנו מרחבים של שקט
  
• לטפח חמלה עצמית
  
• להאט, להקשיב, לשים לב למה שעדין
  
• להאמין בעצמנו, גם כשעוד אין פרי על העץ
  

מה עוזר לזרע לפרוץ החוצה?

לפעמים כל מה שצריך הוא טיפה של אור.
חיוך. שיחה טובה. תרגול מדיטציה. כתיבה. הליכה יחפה באדמה.
ולפעמים, זו דווקא שהייה עם מה שיש – גם אם הוא לא נעים – שמאפשרת ללב להיפתח לאט־לאט.

הרגעים הכי משמעותיים בחיים שלנו לא תמיד נוצרים במאמץ, אלא בהסכמה להתמסר.

להזכיר לעצמנו: אני בתהליך

אז אם את/ה מרגיש/ה שהכול סביבך פורח ורק את/ה עוד לא – תזכור/י:
אולי את/ה בדיוק בתהליך ההנבטה.
ואולי מה שצומח בך עכשיו יהיה מדויק, חזק ועמוק יותר מכל מה שפרחת קודם.

לסיום – הזמנה

בדיוק כמו זרעים, גם אנחנו צריכים אדמה טובה, מרחב בטוח ואהבה כדי לצמוח.
אם הלב שלך מרגיש שהגיע הזמן להתחדש – אולי זה הרגע לצאת מהשגרה, לבחור בשביל שמזין אותך, ולהצטרף לריטריט שיאפשר למה שנמצא בתוכך לנבוט החוצה.

האביב כאן – וגם את/ה 🌸