איפה נמצאת המציאות?

(זהירות, הדף הפעם קצת פילוסופי, אני מבטיח לחזור לתוכן מעשי בהמשך)

רוב הזמן אנו די בטוחים שאנחנו מכירים ומבינים את המציאות הסובבת אותנו, ואכן רוב הזמן אנחנו מתנהלים באופן די סביר, ולפעמים אנחנו אפילו מצליחים להסתדר ממש. כשאנחנו משתתפים בריטריט ויפאסנה, אנו מקבלים הזדמנות להתבונן במציאות כפי שהיא מבעד למסך התודעה.

בחינה עמוקה יותר של  הנושא, מראה שהמציאות היא לא יותר מהסרט שאנו חיים בו, סרט אוטוביוגרפי על חיינו ואנחנו ממלאים בו גם את תפקיד הבמאי וגם כמובן את השחקן הראשי. כשאנו במצב שקט, למשל בריטריט במדבר, אנו יכולים פשוט לראות את זה.

ציטטתי כבר בפוסט קודם את מורתי דלית אליהו, שציטטה את המורה שלה שציטט את הבודהא, המציאות החיצונית היא תמיד שיקוף של המציאות הפנימית. זה ניסוח מהוקצע של מה שכל בעל באסטה יודע. שני אנשים שחיים באותו מקום, באותה סביבה, לעיתים בני זוג באותו בית ולכל אחד ואחת תפיסת מציאות שונה, אחד אופטימיסט והשני פסימיסט,  אחד פזרן, השנייה חסכנית. אחד אומר, ככה זה אין מה לעשות והשנייה לא מפסיקה להילחם… אחת מאמינה במזל והשני בהשגחה…אני מקווה שאני לא צריך לשכנע אתכם שאילו רק סרטים. 

מורנו הבודהא, חי לפני כ 2500 שנה, משהו בין משה לישוע. אמנם השתתפתי בריטריט ובסדנת מיינדפולנס, אבל אני בודהיסט חובב ,שלא לומר בור. אבל למיטב הבנתי זה הגילוי הכי משמעותי של הבודהא, בעודו יושב מתחת לעץ, מולו האגם, מאחוריו שנים של מסעות, מדיטציות וצומות, בניסיון להבין את הסבל בעולם, נפל לו האסימון, ובאה לו התובנה המדהימה, שאנחנו חיים בסרט. (אני מאמין שהיו לו דימויים אחרים ולאו דווקא אסימונים וסרטים) אבל מה שהוא ראה היה כה משכנע, שעד היום אפשר לומר, שמיליארד בודהיסטים אינם טועים. כשאנו בריטריט ויפאסנה גם אנו מצליחים לראות את מה שראה הבודהא.
בקיצור מה שהוא הבין, שהסבל בלתי נמנע, כולנו נחלה, נמות. אהובים שלנו והקרובים לנו, יחלו, יינטשו או ימותו. אנחנו ניפגע, ונפסיד במלחמות. השלטון תמיד יעשוק אותנו, בדמוקרטיה באופן אלגנטי, בשלטון אחר בלי סנטימנטים. מרגע שנולדנו אנחנו צועדים בבטחה למותנו. לחיים שלנו יש משמעות מועטה וגם היא לא יותר מאשליה… ומה שמדהים שהתשובה שלו לכל זה הייתה אז מה? זה מה יש! ועכשיו אם “הכול בראש” אז במקום להילחם במציאות, בואו נטפל בראש. וזה בדיוק מה שאנו עושים בריטריט בסופ”ש.
בוא ניקח אחריות על חיינו ונעשה אותם הכי טובים שאפשר. במילים אחרות בוא נביים את הסרט שלנו כך שהוא יראה לנו נחמד, חביב, מועיל וכו… נשמע פשוט, זה לא. נשמע בלתי אפשרי גם לא. זה אפשרי, זה אפילו לא קשה במיוחד, וזה דורש תרגול. ולתרגול אנו קוראים מדיטציה.

מי שיצא איתי לריטריט ויפאסנה, יהפוך לבמאי של סרט טוב, הסרט של החיים שלו.