יום אחד החלטתי שאני צמחונית.
הפסקתי לאכול בשר.
אימא שלי לא הבינה את העניין של ארוחה ללא בשר, בכל זאת, מוצא ארגנטינאי… בכל פעם שהגעתי הביתה הוגשה לי ארוחה מכל הלב, עוף, בקר, קציצות, ואני מסבירה שוב ושוב שאני לא אוכלת בשר אך ללא הועיל.
באחת הפעמים, התבוננתי על אימא ועל השמחה שלה כשהיא מגישה את המאכל שהיה הכי אהוב עליי, כרוב מממולא.
אכלתי. למרות שהיה במילוי בשר טחון.
האם ריציתי את אימא או שהיה שם משהו אחר?
חברה שגדלנו יחד בשכונה, התחילה תהליך של חזרה בתשובה.
חבר מאוד טוב שלה הגיע לביקור והתקשה לברך אותה לשלום בלי לחבק אותה.
לפני שהלך הפסיק להתאפק. חיבק אותה ואמר שאלוהים יסלח לו ולה.
האם הוא ריצה אותה כשלא חיבק? האם היא ריצתה אותו כשנתנה לו לחבק אותה?
או שהיה שם משהו אחר?
אני רוצה להניח כאן את ה-משהו האחר- שאני רואה.
אני רואה שם סדרי עדיפות.
השבוע באתי לעזור למישהיא שחלתה בקורונה.
כשבאתי להיכנס לשים אצלה כמה מצרכים, היא עצרה אותי. אמרה שאשאיר את הדברים ליד הדלת.
עצרתי כדי להרהר.
הרי אני יודעת שהיא חולה.
אז למה רציתי להיכנס?
התשובה שעלתה לי היא שהיה לי חשוב שהיא לא תרגיש כמו מצורעת.
וכאשר היא יזמה את העצירה שלי, זה היה נוח לשתינו.
האם הייתי מוכנה לקחת סיכון של הידבקות?
אם זו היתה מחלה קשה ייתכן שלא הייתי לוקחת את הסיכון
לכן הרבה פעמים מדובר בסדר עדיפויות.
מה יותר חשוב לי מימה?
האם יותר חשוב לי שהשכנה שלי תרגיש בנוח?
או יותר חשוב לי לא לקחת 10% סיכון להידבק?
האם חשוב לי להיות צמחונית אדוקה יותר מהרגשה של אימא כשהבת שלה באה לביקור פעם בכמה זמן?
האם יותר חשוב לי אדיקות דתית או חבר שמתקשה עם השינוי וצריך רגע זמן עיכול ארוך יותר?
הרי אכלתי בשר כל חיי עד לרגע זה. והרי הייתי חילונית כל חיי עד לרגע זה, אז השאלה היא האם בסדר העדיפות שלי אני שמה עקרון כזה או עקרון אחר קודם?
לפעמים סדר העדיפות מביא אותי לריצוי כאשר אני שמה בסדר העדיפות את מה שחושבים עליי לפני מה שנוח לי.
גם זה יכול להיות בסדר כאשר אני מודעת ופועלת בריצוי תוך ידיעה ומוכנות “לשלם” את המחיר שלעתים מתלווה לכך.
“מחיר” יכול להיות הדחקה של רגשות, ביטול עצמי ואלו יכולים להוביל לעצב עד דיכאון.
סדר עדיפות זה משהו שיכול להשתנות בהתאמה למה שנכון לי בכל רגע.
לחיי סדרי עדיפות מיטיבים
גיתה
