החל מהיום ובהשראת, חברי הרב שמואל נבון, המוציא דף יומי בגמרא, אני אפרסם דף יומי, העוסק בנושאים ובתכנים בהם מטפל “מכון אושר”. אני מזמין את הקוראים, להגיב, להלל, לקטול, להוסיף, לתרום מכל הבא ליד ולנשמה. בבקשה שימרו על רוח הקבוצה, “להרבות טוב בעולם”
בשבוע שעבר, אני מציץ בפייס ורואה את הפוסט האדום, המאיר עיניים, המצורף. את הפוסט העלה חברי (וגם מורי ורבי) מזה שנים רבות. אני מכיר אותו ובגדול גם את סיפור חייו. מדובר במצליחן שהקים עסק שפרנס אותו היטב. הקים משפחה יציבה, ילדים ולאחרונה גם נכדים. הוא סופר מוכשר, שכתב כמה ספרים, רהוט ודעתן. שירתנו יחד בצבא, שרדנו את המלחמות.
אז מה, לכל הרוחות, עובר על בן אדם שהוא מתעורר עוד לפני 7 בבוקר, עם מחשבה, כה מרירה, מייאשת…?
לפני מספר שנים נפטרה, בשיבה טובה אמא של ידידה קרובה, וכשהיא סיפרה לי על ימיה האחרונים של אמה, אמרתי לעצמי “כך אני רוצה למות”. היא סיפרה על אמה, שנפרדה בהשלמה, אמרה “היה לי טוב ודי”, הודתה באופן אישי לכל אחד מבני המשפחה, על הזכות לחיות לצידו, ביימה לעצמה את הפרידה בהשלמה נינוחה.
כמו קשישים רבים גם היא לא קיבלה פטור ממחלה, כאב וסבל, אבל הכרת התודה, ניצחה אותם בגדול. הסבל הוא בלתי נמנע, גם המוות, הדרך לשם לא חייבת לעבור דרך ייאוש ודיכאון.
אני מתרגל שנים מדיטציה ובודהיזם. הסיפור הקטן הזה הביא אותי להחלטה, “אני לא אהיה זקן מריר”. עוד מוקדם לדבר על הצלחה, אמנם יש לי תעודה, אבל אני רחוק מלהיות קשיש. ההחלטה הזו מלווה אותי ומהווה חלק מהתרגול המדיטציה היומי שלי. אני מזכיר לעצמי מדי יום את הדברים הטובים בחיי.
יש סיבות רבות להפוך לזקן/ה מריר/ה. שפע זמן פנוי, צפייה מרובה בחדשות, בריאות מתרופפת, בדידות, אבדן שליטה מסוים, מאדם “חשוב” לדי “מיותר”, התרבות והסביבה משתנים ו”אני לא מבין וגם לא סובל את הקודים החדשים” בדיוק כמו שהוריי לא הבינו את המהפכות שלי… זו מלכודת מסוכנת שכדי לא לפול בה נדרשת, תשומת לב ורצוי גם קצת תרגול.. של מדיטציה ובודהיזם.
רבים מחבריי הטובים, מרירים וכועסים. בעיקר על הביביזם, על המדינה שהשתנתה, על הדמוקרטיה שאבדה, על יוקר המחיה, על הפקקים, על הכיבוש. גם אני לא אוהב את כל מה שאני רואה ושומע. אבל בגדול, למיטב שיפוטי, ועל פי עקרונות הבודהיזם, אנחנו חיים בתקופה הכי טובה של העם היהודי ושל ישראל, מאז דוד המלך…אני מבקש לצטט את מורתי הנפלאה, דלית אליהו בורנטין, “המציאות כפי שאנו תופסים אותה וחווים אותה היא שיקוף מלא של המציאות הפנימית”.
הסיכוי שלנו להשפיע על “המציאות החיצונית” (כמובן שאין דבר כזה) אפסית.
אפשר לטפל במציאות הפנימית. יש דרכים רבות. אני ממליץ על סדנת מיינדפולנס. ואולי גם סדנת מדיטציה בסוף שבוע.
