שיא ההגשמה של החזון שלי הוא לחיות בעולם אשר בו כולם חיים בשלום.
התפיסה שלדעתי תוביל לשם היא שלכל אדם יש תפקיד בחיים שלנו והוא בא ללמד אותנו משהו.
זו תפיסה שבה אנחנו לא לוקחים דברים שקורים לנו באופן אישי כאילו באו לפגוע בנו אלא באופן אישי כאילו באו ללמד אותנו כדי שנתפתח ונצמח להיות טהורים; אהבה ללא מיגבלות, ללא תבניות וללא פצעים פתוחים.
במילים אחרות זה סוג של אגואיזם, לחשוב שהכל סובב סביבנו, שהוא חיובי בעיניי כי הוא מוביל אותנו לחשוב על הטוב בכל סיטואציה ועל הדרך לנצל ביעילות מצבים בחיים כדי לצמוח וכדי להסיר שכבות של הגנה.
במסע שלי הבנתי שלברוח מכאב לא יעזור לי.
זה כמו לברוח מהחוק. בכל פינה עליי להסתכל מאחורי הכתף לוודא שלא עוקבים אחריי.
כשקורה משהו מכאיב, הדרך הכי טובה להפסיק את הכאב היא לכאוב אותו עד הסוף בלי להשאיר שאריות.
שאריות של כאב רק הולכות וצומחות בבטן ובזמן כלשהוא שאיננו בשליטתנו הוא יתפרץ ממקום שהוא יכול כי הכאב הוא רגש והוא כמו מים. מים חודרים מכל מקום שאפשרי להם והם תמיד ימצאו דרך.
לכן, כשכואב, לבטא.
לבכות, לזעוק, להגיד, לדבר על זה ולשים לב שזה לא עובר את הגבול לכיוון פגיעה במישהוא אחר. אפילו לא בפוגע.
פגיעה באחר, רק תלבה את האש ותמשיך את מעגל הקורבן-מותקף.
למעשה לפגוע במישהוא אחר איננו ביטוי לכאב אלא לתגמול או לנקמה, שהם סוג של תוצר לוואי תגובתי יותר של בריחה מכאב מאשר ביטוי שלו.
אני לא זוכרת את הרגע אשר בו התחלתי להתנהל כך אבל אני זוכרת פעם אחת שבן זוגי עשה משהו ואני נפגעתי כל כך. הרגשתי סכין נעוצה לי בחזה. כאבתי והאינסטינקט שלי היה לשאול אותו מה עשיתי שפגע בו כל כך ושהשפיע עליו לעשות לי את הדבר הפוגע הזה. אני אפילו לא זוכרת מה זה היה. אני רק זוכרת שזה מה שעלה לי.
הוא נעצר. התבונן בי ואמר, כהרגלו בגילוי חדש: “ואללה”
בשיחה הוא שיתף שהיה משהו שהוא נפגע ממנו וכנראה שעלה לו להכאיב לי חזרה ולכן עשה את מה שעשה.
נראה לי שמאז הכנסתי לחיי את ההתבוננות הזו.
בכל פעם שנפגעתי, בכל פעם שקרה משהו בינינו וגם במקומות אחרים מול אנשים אחרים, שאלתי את עצמי מה אני יכולה ללמוד, מה עשיתי שיצר או הביא את הסיטואציה לחיי ובכל פעם למדתי המון. זה היה לי אפילו יותר חשוב מלהיות צודקת בהרבה מין המצבים.
בזוגיות זה היה הכי משמעותי כי זה היה אינטנסיבי וקיבלתי המון פידבקים שיכולתי להתבונן עליהם ולנקות מעצמי כל כך הרבה שכבות של אגו.
להיות אגואיסט חיובי זו דרך טובה להוציא את המכסימום מכל מערכת יחסים ומהחיים כדי לצמוח ולהתנקות מכל מה שמיותר.
מכל הדברים שיוצרים תחושה של ביטחון אבל בעצם הם מנגנוני שליטה.
ואני לחופש נולדתי, לא יודעת מה איתכם.
גיתה
