כחלק מאילוצי הקורונה, עזבתי את הדירה שגרתי בירושלים ועברתי לגור בקיבוץ קריית ענבים. מצאתי דירה קטנה, סידרתי אותה שתהיה נוחה, יש לי מרפסת מדיטציה מוצלת, פיסת דשא, ושקט ששומעים את מעוף הפרפרים. וגם חסכתי סכום משמעותי, ארנונה, ועד בית וכד’
המהפך משתלב יפה עם ההכנה לחיי פנסיה, העברת רוב המשקל מהעבודה והקריירה, לדברים אחרים. למשל, מדיטציה כל בוקר, ריטריט פעם בחודש וכו’
הבוקר יצאתי למרפסת, קידמו אותי עשרות פרפרים שמרחפים בין עצי הרימון, לעץ ההדרים. שמעתי, שאין יותר פרפרים בטבע הם נפלו קורבן להתחממות הגלובלית, הזיהום וציפורים טורפות. אולי. מסתבר שרבים מהם, מצאו מקלט בפינה המדושאת שלי. ואולי הם תמיד היו ולא ראיתי, כי לא יצאתי למרפסת. הייתי טרוד במשימות. וגם שישבתי לרגע טרדו אותי עניינים לא סגורים ממרחבי התודעה הלא שקטה. שלא נטעה, אני עדיין טרוד ולא תמיד שקט, אבל אני מתרגל ומשתפר…
בכל אחד מהריטריטים שעברתי, (בדרך כלל בהנחיית נזירים בודהיסטים מאירופה) ההאטה הייתה תרגול מרכזי. בדרך כלל לוקח לי 24 שעות לצאת מהלחץ (שאני בכלל לא מודע לו ביום יום. ואולי אף אוהב אותו. האדרנלין נותן אשליה, של עוצמה ושליטה). אורח החיים המערבי שלנו מאד מאד לא תומך באושר ושלווה. כשהתודעה שלווה, המחשבה בהירה, אנחנו מקשיבים בסבלנות, עונים בחמלה ולא בתוקפנות. והרבה פחות כועסים. מדיטציה היא כלי נפלא להשקטת התודעה. בריטריט, בנוסף למדיטציה, יש לנו הזדמנות להשקיט גם את רוב טרדות היום יום, כגון מה לעשות עכשיו? מה והיכן אוכל היום? מה אני אמור להגיד? וכו’. ככה זה שהתוכנית מוכתבת, וכל הצרכים והלו”ז מנוהלים על ידי ההפקה.
אחד הדברים הכי משמעותיים, שאנו עושים בריטריט, היא אכילה בתשומת לב, אוכלים לאט ובשתיקה, אוכל טבעוני כמובן. אחרי יום, מקסימום יומיים, אני וגופי מרגישים נפלא.. אני תמיד נשבע שלעולם לא אחזור לאכול בבהילות ואוכל רע, ותמיד אחרי כמה ימים אני נופל לאותה מלכודת. ככה זה שהתודעה לא שקטה.
יש קשר הדוק מאד, בין הלחץ שבו אנו נתונים, לבין נטייתנו לכעוס. תשאלו את הפסיכולוגים. הכעס בא לידי ביטוי בכל רגע בחיים שלנו, כשאני לא כועס ומסוגל להתבונן נכוחה אני נדהם מהכעס שאני שומע, גם מסביבי, וגם בתקשורת וברשתות החברתיות. שימו לב כמה הכעס הופך אותנו ללא הגיוניים, שלא לומר טיפשים. רבים מחבריי כועסים על ביבי, כי הוא לא בדיוק פועל כפי שהם מצפים ממנו, אחרים כועסים על חרדים, כי הם לא משחקים לפי הכללים של מדינה דמוקרטית מתוקנת. אחרים כועסים על המתנחלים “איך הם לא מבינים שבגללם הערבים לא אוהבים אותנו” והכי מעצבנים השמאלנים שלא קולטים שאין עם מי לדבר וכו’. כשאנחנו בשקט, במדיטציה או בריטריט, אנחנו לא רק רואים את טיפשותם של אחרים, אלא גם את שלנו. יש לנו הזדמנות לראות את האגו שלנו שמוביל אותנו להיות “צודקים”. את הפחד שלנו, שמוציא מאיתנו תוקפנות. וגם לחמול על עצמנו שאנחנו לא תמיד מושלמים.
כשאנחנו שקטים יש סיכוי טוב שנראה פרפרים.
כשהתודעה שלי שקטה, המציאות מתבהרת, ואז אני יכול לראות לפעמים, שהדשא שלי ירוק יותר מהדשא של השכן.
לחצו כאן כדי לגלות ריטריטים, סדנאות וקורסים על בודהיזם בישראל.
