אנו מודעים לגוף רק כשמשהוא לא נוח לנו, ושוכחים מקיומו כשהכל בסדר. אינך הולך לרופא לשאול “מדוע אני בריא”, אין צורך לכאורה להבין מדוע אני בריא, אבל כשאני חולה, אני שואל מיד “מדוע אני חולה”. כאשר הגוף מתפקד ביעילות, כמו סוס שדוהר בקצב נכון, איננו נעצרים לשאול כיצד הוא מצליח לדהור כל כך יפה. אנו מקבלים זאת כמובן מאליו, בעצם אנו בכלל לא מודעים לגוף כשהכל בסדר. אנו לא מודעים לדופק, לזרימת הדם, לעיכול, לחום הגוף, בקושי אנו מודעים לנשימה כשהכל בסדר. אך אם משהוא לא בסדר, מיד אנו רוצים לדעת מה החום, מה הדופק, אכלתי משהוא לא בסדר, אולי צריך לראות רופא? יש לנו “קופת חולים” מי חושב בכלל על “קופת בריאים”.
היחס המקובל אל הגוף הוא כאל משרת, המשרת את האני היושב בשכל. השכל נותן פקודות והגוף ממלא אותן. רק כאשר משהוא לא נח, האני מזדהה עם הגוף, ואז אני אומר “אני מרגיש לא טוב”. האמת הביולוגית היא שדוקא השכל בא לשרת את הגוף. השכל הוא מנגנון ההשרדות של הגוף. לצבי יש ריצה מהירה, לחתול יש ציפורניים, לצב יש שריון ולאדם יש שכל. בזכות השכל האדם שרד על הפלנטה הזו. הסלקציה הטבעית הכחידה יצורים לא נבונים ונתנה מקום ליצורים נבונים בכדור הארץ. לקח מליוני שנים לאבולוציה ליצור אדם נבון (Homo sapiens) אך בדורות האחרונים נראה שמשהו השתבש בקשר בין השכל לגוף, הפסקנו להיות ערים לסימנים שהגוף נותן. אנו לא מבינים אותו. אנו זקוקים לרופא שיפרש את הסימנים של הגוף בשבילנו, כשם שאנו זקוקים למכונאי שיפרש מה לא בסדר במכונית שלנו.
האנלוגיה בין המכונית שלנו לבין הגוף שלנו ממשיכה הלאה: כשהמכונית לא בסדר מכניסים אותה למוסך, כשהגוף לא בסדר מכניסים אותו לבית החולים. כשחלק במכונית לא בסדר מחליפים אותו – יש חלקי חילוף. כשחלק בגוף לא בסדר מחליפים אותו – יש השתלת איברים. יש על מי לסמוך, על המכונאי, על הרופא רק על עצמנו שכחנו איך לסמוך.
האמת היא שהגוף מתקשר איתנו כל הזמן ולא רק כשלא נוח לו, במצב של מחלה (dis-ease). אך בגלל הניתוק שלנו מעצמנו אנו לא קולטים את הסימנים שלו, או מפרשים אותם לא נכון. אנו רואים פיצה מתעורר בנו תיאבון ואנו מפרשים זאת כרעב. אנו אוכלים מלוח ומפרשים זאת כצמאון. יש לנו צרבת מהאוכל אנו לוקחים “אלקה זלצר”, עולה החום, לוקחים “אקמול”, כאב ראש, בולעים “אופטלגין”, יש נזלת מטפטפים טיפות באף, יש שיעול לוגמים סירופ נגד שיעול ורצים לעבודה. “העולם לא יסתדר בלעדי, אני חייב ללכת לעבודה”. ממשיכים לדרבן את הסוס שלכם לא נעצרים להקשיב לצרכיו!
מה שאני מלמד זה להקשיב לגוף ולפרש נכון את סימניו. ליצור מודעות גופנית! לדעת מתי אני באמת רעב ומתי זה רק השתוקקות (crave for) לכרסם משהו. להבין מה הגוף מסמן כשיש לנו כאב, כשהוא עולה במשקל, כשהוא אוגר שומן ולא מפרק אותו, כשהחום עולה, כשמופיעה נזלת, כשיש שיעול. להבין ולדעת כיצד לתת לגוף את צרכיו. להבין שהגוף הוא הבית שלי, שאני צריך לטפל בו בעצמי ולא להפקירו למטפלים ורופאים. ליצור קשר אינטימי עם הגוף, לאהוב אותו, לטפח אותו ולשמור עליו. לקבל שאני כאן כדי לשרת, קודם כל לשרת את הגוף שלי. זה יוצר ענווה, זה מנמיך את האגו. להבין שהגוף שלי הוא לא פח זבל שאפשר לשפוך לתוכו כל דבר. לתת לגוף רק את הטוב ביותר. ללמוד מחדש את הסימנים של הגוף ולהגיב להם נכון. להפנים שכשם שלא היה צורך ברופאים ובתרופות כדי להוולד וכדי לגדול, כדי ליצור לב, ראות ומוח המתפקדים בצורה מופלאה, אין בהם צורך כשיש לגוף “משבר ניקוי”. להפנים שלגוף שכל משלו, חכם יותר מהשכל המודע, ושיודע בדיוק מה הוא צריך במצב של מחלה, הרבה יותר מהשכל שלנו או מהשכל של הרופא. ללמוד מחדש באופן אינטליגנטי מתי לעשות, ומתי לא לעשות כלום.
נתבוננן לדוגמא במחלת חום אקוטית, למשל מחלת חום מהילדות. במהלכה התקין הגוף מסמן שהוא מרגיש לא טוב. אנו נכנסים למיטה ומשלימים אם זה שאנו חולים ומוותרים על התכנית שלנו להיום. החום עולה, יום אולי יומיים ואח”כ יורד. מופיעים תסמינים, נזלת, שעול אולי כאבים בפרקים, אולי כאב ראש. עברו ארבעה ימים, עבר שבוע והמחלה עברה. אנו מרגישים יותר חיוניות ומרץ מאשר אי פעם! מה עבר על הגוף? מהי המשמעות של המחלה עבורו?
לפני שנשיב על השאלות האלו, ניזכר איך קבלנו את מחלות החום בעבר, וכיצד השתבש המהלך התקין שלהן:
כאשר הרגשנו לא טוב בעבר, השתדלנו להתעלם, “יש לנו מחוייבויות”, “ניקח כדור וזה יעבור”. כאשר החום עלה, לקחנו כדור להורדת חום, ואם החום לא ירד, הלכנו לקופת חולים. בקשנו מהרופא לתת משהו חזק, משהו שיהרוג את המחלה, אנטיביוטיקה! התיחסנו אל המחלה כאל אויב, יש חיידקים, אולי וירוסים שצריך להלחם בהם. אם התחלנו קצת להבין מודעות גופנית, יתכן שלא מיהרנו לתת כדור להורדת חום. אך מה קרה לנו כהורים כשחומו של הילד הגיע ל- 39 או קרוב ל- 40 מעלות? אז כבר נתנו בפחד את הכדור. החום אולי ירד אבל הופיעו תסמינים מדאיגים, דלקת אוזניים חריפה, ברונכיטיס, דלקת פרקים, בסוף מצאנו את עצמינו מעבירים את הילד לבית החולים שם הזריקו לו אינפוזיה ואנטיביוטיקה לוריד. מה קרה, מדוע השתבש המהלך התקין של המחלה?
מה שקרה הוא שאיבדנו את הבטחון העצמי, הביטחון בטבע ובחוקיו, הבטחון שהגוף יודע. לכן, אין לנו סבלנות לקבל את מה שקורה בשלווה ובהשלמה. המחלה נראית לנו מפחידה, היא תוצאה של כוחות רעים, שדים, חיידקים, וירוסים. כוחות שיש להלחם בהם. כוחות שיש לגייס צבאות זרים כדי להתגונן בפניהם.
כאשר אנו בוטחים בגוף ויודעים עמוק בפנים, שלגוף יש בדיוק את הכלים הנחוצים להתגבר על מצבים שלא נח לנו בהם. אזי לא נפריע לתהליך ההחלמה (בתרופות ורעלים) נקשיב לסימנים שהגוף מתקשר ונוכל לקבל את “משבר הניקוי” בשלווה, בהשלמה ואפילו בשמחה. המחלה אינה אויב! המחלה היא פעולה ברוכה של הגוף להתנקות מרעלים והיא יוצרת, כשמהלכה תקין, בריאות וחיוניות גבוהה יותר מאשר המצב שלפני המחלה. המחלה היא מצב שבו הגוף עובר משבר ניקוי. החום הוא מצב אקטיבי של הוצאת רעלים מהתאים אל מחזור הדם. הרעלים במסעם בדם יכולים לגרום למחושים וכאבים. הרעלים יכולים לצאת מהגוף בנשימה, בשתן ובזיעה, אך אם הערוצים האלו גדושים או סתומים, יצאו הרעלים בשיעול, בנזלת, בתפרחות על העור ותסמינים אחרים. כל אלו הם פעולות ניקוי של הגוף, שאל לנו לעצור אותן. כאשר ישנה התערבות כדי לעצור את המחלה, הרעלים נשארים בגוף, ופעולת הניקוי עלולה להתפרץ כמחלה קשה יותר שתחייב אישפוז בבית חולים או תהפוך למחלה כרונית המחמירה עם השנים ומביאה למוות בטרם עת. מצבים של השמנה, מחלות לב, טרשת העורקים, סכרת, סרטן, איידס ושאר המחלות הכרוניות, כולן הן תוצאה של החדרת רעלים לגוף מבלי לאפשר לו דרכים לניקוי והחלמה טבעית.
התמכרות, פחדים וחוסר אונים הנובע מחוסר ידע, הן חלק מהסיבות שמונעות מאיתנו לקחת אחריות לבריאותנו. הידע קיים, אך מעטים מוכנים ללמוד ולפנות לאורח חיים בריא יותר. אנשים יעדיפו להפקיר את גופם לניתוחים וטיפולים חודרניים במקום לאפשר לגוף להבריא את עצמו. בחיים המודרנים תקציב ה”בריאות” עולה משנה לשנה. לרפואה המודרנית אין כל מוטיבציה ללמד מודעות גופנית. נח לה שהציבור יהיה מבולבל וחסר ידע, כך הוא נעשה תלוי במערכת ה”בריאות” ומאפשר להעביר אליה עוד ועוד תקציבים. אם כולם יהיו מודעים לגופם, לא יהיה צורך ברופאים ובתרופות. כל תעשית התרופות הענקית תקרוס ובתי החולים יתמוטטו.
מודעות גופנית מתחילה בידע האנטומי והפיסיולוגי של גוף האדם. לאדם מערכת שיניים ללעיסה בעוד שמערכת השיניים של טורף כמו כלב או חתול היא מערכת שיניים של גזירה. לאדם מעיים ארוכים פי 12 מאורך גוו, בעוד שלטורפים המעיים ארוכים רק פי 3 מאורך גוום. החומציות בקיבתו של האדם חלשה פי 100 מהחומציות בקיבתו של הטורף. האם מזונו הטבעי של האדם הוא בשר? כדי לאכול בשר אנו זקוקים לרככו על ידי בישול. חומר חי משתנה בתהליך הבישול, חלבונים עוברים דנטורציה – שינוי במבנה המרחבי שלהם – שומנים עוברים חימצון ומשחררים רדיקלים חופשיים, ויטמינים נהרסים, מינרלים ניתקים מהקשר שלהם אל החומר האורגני ומופרשים לנוזל הבישול. האם גוף האדם מכיר את כל המולקלות החדשות שנוצרו בבישול ויודע לעשות בהן שימוש?
תורת הבריאות הטבעית מלמדת אותנו שכל מה שנכנס לגוף מוכר על ידו כמזון או כרעל. אם מערכת העיכול יכולה לפרק את החומר הנאכל לפרודות המוכרות על ידי הגוף הוא יעשה בהם שימוש להטמעה ובניה או פרוק ויצירת אנרגיה. אך אם נכנסות לגוף מולקולות שאינן מוכרות על ידי הגוף ואין לו את האנזימים הדרושים לפירוקן, הן מיד יסווגו כרעל והגוף יעשה מאמץ להפרישם החוצה. כאשר הגוף לא מצליח להפריש את הרעלים הוא משתדל לפחות לעטוף אותם בחומרים אינרטים כגון שומן ולטמון אותם במקומות שלא יזיקו לו בתיפקודו השוטף, בחללים בין השרירים או ברקמות השומן. עם השנים מצטברים יותר ויותר רעלים בגוף. בסופו של דבר לא ניתן יהיה לנטרל את כל הרעלים והשפעתם בגוף תלך ותגדל. מערכת החיסון תחלש, המערכת הגנטית תשתבש ויופיעו מחלות כרוניות כגון סכרת, סרטן ואיידס, מערכת הדם תחסם והאדם יהיה בסיכון של התקף לב או אירוע מוחי.
בשלב הראשון של התעוררות המודעות הגופנית, כאשר אנו מפנימים את הידע המדעי והטבעי, אנו נעשים יותר בררניים למה שנכנס לגופנו. אנו מפסיקים לצרוך סמים ותרופות מיותרות. אנו מבנים שהגוף אינו פח זבל ומפסיקים לאכול מזונות ירודים ומזיקים. אנו מוכנים להשקיע יותר במזון איכותי ולוותר על מזון ירוד גם אם הוא זול יותר. אנו מבינים שמזון ירוד וזול יעלה לנו בסופו של דבר מאד ביוקר, בבריאות בטיפולים ובתרופות.
בשלב השני של התעוררות המודעות הגופנית, אנו נעשים רגישים לסימנים של הגוף, ולומדים להבדיל בין המסרים של הגוף לבין האמונות שלנו שבאות מהשכל. אני מסמן לעצמי את הקשר בין סוג המזון והתחושות שבגוף. אני לומד! האם המזון שאכלתי מכביד ומרדים, האם יש גזים וכאבי בטן אחרי הסעודה? אולי בארוחה הבאה לא אוכל מזון כזה, אולי פשוט אני צריך לאכול פחות בכל ארוחה. אני בודק אם החיוניות שלי עלתה כאשר שיניתי את הרגלי לפי כללי הבריאות הטבעית. אני מפנים את הקשר בין התזונה והרגשתי הטובה או הרעה, ואני משתדל לתת לגוף רק את המזון המתאים להרגשתי הטובה.
בשלב השלישי של המודעות הגופנית אני לומד לכוונן בעדינות (Fine tuning) את הגוף. אני יוזם ניקוי מרעלים ע”י צומות, פעילות גופנית נכונה, אמבטיות שמש, טיהור במים, שהייה בטבע ושאר פעיליות התורמות לשיקום הגוף ושיקום הקשר בין הגוף והנפש. אני מקבל יותר את גופי כפי שהוא, אני לומד לאהוב ולכבד אותו ואני מרגיש אסיר תודה על כל יום שעובר עלי בבריאות. אני מתחיל לחיות בפליאה מתמשכת מהמנגנון המורכב ביותר בטבע שניתן לי לעובדו ולשומרו. אני חש כל יום חמלה מתמשכת לגופי ומבקש להכיר עוד ועוד את צפונותיו.
והגוף יכיר לך תודה ויחייך אליך בחזרה, ויאפשר לך לבצע את יעודך בעולם בחיוניות ובשמחה וביצירה. כי שמחה, חיוניות ויצירה נובעים מקשר טוב בין הגוף לבין הנפש.
