מדיטציה היא טכניקה עתיקה של תרגול מנטלי שמטרתה לפתח ריכוז, להשקיט את תכני ההכרה המשתנים
ולהביא ליכולת ראייה צלולה ובהירה. תרגול מתמיד של מדיטציה מוביל לראיה בהירה של המציאות ועקב כך
ובמקביל מאפשרת רווחה וויסות רגשיים, חופש בחירה ויכולת פעולה מדויקת יותר בעולם.
המדיטציה הינה תרגול עצמי שהאדם עושה עם עצמו ולמול עצמו, בניגוד לדעה הרווחת זו לא מנוחה, אלא
תרגול מנטלי של נוכחות וערות הדורש מאמץ. בתרגול אנו עובדים עם תשומת הלב ומחזקים אותה כמו
שמחזקים שריר בחדר כושר.
מקור המדיטציה הוא בארצות המזרח הרחוק השונות, כמו סין והודו, המדיטציה מוזכרת בכתבים הינדים
עתיקים כגון האופנישדות, היוגה סוטרה, הבהגוודגיטא ועוד.
מדיטציה עלפי היוגה
עפ”י היוגה המדיטציה היא תהליך פיתוח ועבודה עם היכולות של ההכרה- יכולת מיקוד תשומת לב, יכולת
הבחנה, יכולת זיהוי, יכולת חשיבה, פיתוח היכולות האלה, יישום של היכולות, ובסופו של דבר התוצאות
המתקבלות כתוצאה מן היישום. פיתוח יכולת מיקוד תשומת הלב, פיתוח התבוננות רחבה ממקום מבחין,
ופיתוח יכולת חקירה.
ההכרה היא המכשיר האנושי שבעזרתו אנו קולטים מידע, מעבדים אותו ומוציאים פעולה אל העולם. לכן כדאי
לנו שההכרה תהיה צלולה, כך נוכל לעשות תהליכי חשיבה ועיבוד מידע ולפעול ביעילות בהתאם לסיטואציות
השונות שאנו פוגשים בחיינו. ההכרה מחוברת לחושים, תופסת את מה שנאמר, יודעת לחשוב ומאפשרת לנו
לשאול שאלות ולפעול. חשיבה מכל סוג שהוא תמיד עוברת דרך ההכרה והיא המכשיר שבעזרתו אנו רוכשים
ידע. נרצה שהכלי הזה יהיה מכויל ובמצב תקין, כך הוא יראה לנו את הדברים כפי שהם. (ולא פרשנות שלנו
על הדברים הנסמכת על ידע קודם).
הטקסט המרכזי של היוגה, “היוגה סוטרה לפטנג’לי” מתאר את שלבי המדיטציה כתהליך של ייצוב והשקטת
ההכרה, כאשר ההכרה תהיה יציבה ובהירה, נוכל להסתכל בעזרתה על עולם התופעות ועל העצמי ו לקבל ידע
נכון (vidya) על טבע המציאות ועל טבעינו האמיתי, היוגה מאמינה שידע זה ישחרר אותנו מסבל.
המדיטציה המתוארת ב יוגה סוטרה בפרק 3 סוטרות 4-1 היא הדרך שלנו לעבוד עם ההכרה כדי לנקות אותה
מרעיונות ורשמים קודמים ולהביא אותה למצב שקט, כך בכל פעם מחדש כשנפנה את ההכרה אל העולם נוכל
לראות את המציאות כפי שהיא, במקום לראות את הרעיונות הקודמים הטבועים בנו מהתנסויות קודמות.
ניתן לדמות את ההכרה למכשיר שאותו נרצה לנקות, למשל אם ננקה את משקפיים שלנו נראה יותר בבהירות
את הדברים , או כאשר האגם יהיה צלול נראה יותר טוב את הקרקעית, או כאשר עדשת המצלמה תהיה
נקייה, המצלמה תוכל באמת לשמש בתפקידה ולשקף בבהירות את המראות שהיא מצלמת.
השלב הראשון בעבודה עם ההכרה היא עבודה עם מיקוד תשומת הלב
תשומת ה לב היא הדבר היחיד שבאמת יש לנו שליטה עליו ולכן אותו ניתן לתרגל. תרגול מיקוד באובייקט אחד
הוא תרגול שבו אנו מכוונים את תשומת הלב שלנו לאובייקט מסוים. בכל פעם שעולים מסיחים בשדה ההכרה
שלנו, נשחרר את ת”ל מהמסיחים ונחזיר אותה אל האובייקט. האובייקט יכול להיות הנשימה שלנו , נר, מנטרה
או כל אובייקט אחר. בתרגול זה אנו מחזקים את יכולת מיקוד ת”ל שלנו, בהכרה מופיע האובייקט האחד
שת”ל מכוונת אליו, ושאר הרעשים נמוגים ושוקטים. התוצאה של מיקוד באובייקט אחד הוא ש גלי ההכרה
שוככים והשקט גדל.
תרגול זה נקרא דהרנה (dharna) סוטרה 1.3 ,זהו האיבר השישי של אברי היוגה ביוגה סוטרה לפטנג’לי.
משם יתפתח באופן ספונטני מצב מדיטטיבי, דהיאנה (dhyana) סוטרה 2.3 ,ומשם תתפתח יכולת ראיה
בהירה הסמדהי (samadhi) סוטרה 3.3 ,שלושתם יחד נקראים סמיאמה (samyama) סוטרה 4.3 ,כאשר
ההכרה בסמיאמה והיא מכוונת לאובייקט מסוים, היא תוכל לראותו כפי שהוא ולקבל עליו ידע וחכמה, סוטרה
.3.5
השלב השני בעבודה עם ההכרה הוא מיינדפולנס – התבוננות רחבה
מיינדפולנס הינו תרגול קשוב של התבוננות רחבה והבחנה בכל מה שעולה בהכרתנו מרגע לרגע (התבוננות
על עולם התופעות). תרגול זה הוא תרגול בפיתוח יכולת הבחנה. לא משנה איזה תוכן עולה, משנה שאנו
מבחינים בו. הכל יכול להתקיים, אנו רק מתאמנים בהבחנה. המיינדפולנס מביא אותנו ליכולת להבחין בכל
האובייקטים מהגס ועד למעודן, מחשבות, תחושות ורגשות.
השלב השלישי בעבודה עם ההכרה הוא חקירה
בשלב זה נרצה ל חקור ול קבל ידע ותובנה לגבי הטבע של הדברים שהבחנו בהם , ולגבי טבע העצמי המבחין.
(הדברים הם זמניים, חולפים, משתנים והם שונים ממני המבחינה בהם). מתוך החקירה נוכל לקבל ידע על
המקום המודע, הקבוע והמבחין, אל מול הנדידה של ההכרה והשתנות החיים. מהמקום הזה, היציב והקבוע
נוכל לבחור בפעולה הנכונה והמועילה, וכך חופש הבחירה בחיינו יגדל והסבל יצטמצם. תתבסס בנו ידיעה
שכל מה שקורה במערכת גוף – הכרה כמו למשל חרדה, חוסר ביטחון או עצב, לא משפיע עלינו המודעות
הקבועה. הפעימה המשתנה של החיים תמיד תמשיך להיות אך היא לא תשפיע על הקבוע/המתבונן/הרואה/המודעות .
מדיטציה של דמיון מודרך
מדיטציה של דמיון מודרך היא טכניקת מדיטציה של הבנייה. מטרת תרגול זה הוא בניית דפוסי חשיבה
ותגובה ע”י יצירת קשרים עצביים חדשים כחלק מתהליך של החלמה וריפוי.
בדמיון מודרך אנו רוצים ליצור אפקט מסוים במערכת לדוגמא:
לדמיין מקום בטוח ונעים – ליצירת תחושת ביטחון.
לדמיין משהו שאוהבים – ליצירת אפקט של התרחבות ונועם.
לדמיין מקום מרגיע- ליצירת אפקט של הרגעה.
לדמיין תנועה – כאשר לא ניתן להניע איבר מסוים.
תרגול הדמיון המודרך מפתח קשרים עצביים חדשים במוח ונוצר האפקט המבוקש במערכת.
המנגנון הקוגניטיבי העומד בבסיס מדיטציה של דמיון מודרך הוא טיפוח, בנייה ותמיכה של דפוסים חדשים
שיכולים להיטיב עם האדם ולשפר את תפקודו ורווחתו.
הקשר בין מדיטציה למחקרים מדעיים שונים
בעבר הרישים (רואים/ חכמים) הקדמונים התנסו בהתנסות ישירה בתרגולי המדיטציה השונים והבינו את
העצמה שלה על מערכת הגוף – נפש של האדם. הם חקרו וגילו את המדיטציה והשפעותיה ללא הטכנולוגי ות
של המכשור הרפואי אלא ע”י התבוננות. כיום קיימים מחקרים מדעיים המאשרים את השפעת המדיטציה על
המוח ועל תפקודי ההכרה השונים.
בעצם אם נחשוב על כך, זה נשמע הגיוני ופשוט. לכל דבר שאנו עושים , אומרים או חושבים יש ייצוג במוח,
ועל כן כאשר נתרגל ריכוז, פיתוח הבחנה, מאמץ במדיטציה אנליטית של חקירה או דמ יון מודרך, אך טבעי
הדבר שתהיה לכך השפעה מוחית והכרתית.
באנליזה של מספר גדול של מחקרי הדמיה תפקודית, נמצאו אזורים ספציפיים שמופעלים או מדוכאים בזמן
מדיטציה, חלקם משותפים לכל סוגי המדיטציות שנבדקו וחלקם ייחודיים לכל סוג מדיטציה.
כמתרגלת ההולכת בדרך היוגה הדבר החשוב להבנתי בתרגול הוא השפעתו על הרווחה המערכתית הפיזית
והנפשית שלנו, על הידע שלנו שמתקבל כתוצאה מהחקירה ועל היכולת שלנו ליישמו בחיי היום יום. בעקבות
תרגול מתמ שך ולאורך זמן נוכל לראות את השפעות יה ופירותיה המיטיבות של המדיטציה על כל תחום בחיינו
ובמקביל את צמצום הסבל.
עצם הנהירה של המערב אחר טכניק ות וידע קדום זה שפותח טרם זמנו של המחקר המדעי המודרני כנראה
מוכיח שאכן התרגול ישים ועוזר לבני האדם להתמודד עם אתגרי החיים השונים ולפתח מודעות. בעזרת
מודעות זו, יוכל האדם לפעול את הפעולות המיטיבות והמועילות שייקח ואותו אל עבר הגשמה עצמית.
